אורי, בן מזל ורפאל, נולד ביום י"א בתשרי תשי"א (22.9.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "כרמל" בחיפה, ואחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו בהצטיינות בבית-הספר התיכון "עירוני ה'" בחיפה. אורי היה תלמיד מעולה, שהצטיין בכל מקצועות הלימודים והקדיש עניין מיוחד למתמטיקה. כתלמיד היה אהוב על מוריו ועל חבריו ונהג תמיד לעזור ברצון לתלמידים שהתקשו בלימודים. הוא היה חבר בתנועת "הצופים" והשתתף בפעולות השונות שנערכו במסגרת התנועה. הוא היה חובב ספרות, אהב מאוד לקרוא ספרים ואף כתב בעצמו שירים. מטבעו היה אורי אופטימי, עליז ושמח בחלקו. הוא היה בן מסור להוריו ודואג למשפחתו. תמיד סייע לאחיו הצעירים בהכנת השיעורים והיה יועץ להם ומדריכם בבעיות שהעסיקו אותם.

אורי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מש"קי טנקים ובקורס תותחני טנקים ונשלח לשרת באחד מיחידות השריון באזור הדרום. ביחידה קנה לו שם של חייל מצוין, אחראי ומסור לתפקידו. חבריו ומפקדיו חיבבוהו בזכות מזגו הטוב ויחסו החברי. במשך כל תקופת שירותו בצה"ל השתדל למנוע דאגה מהוריו, הרבה לבקר בבית, והקפיד לטלפן ולכתוב למשפחתו. תמיד הסתיר מהוריו כל דבר העלול לצערם.

בתום תקופת שירות החובה שלו בצה"ל השתחרר והוצב ביחידת מילואים של החיל. משחזר לחיי אזרח החל ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עשה חיל בלימודיו והיה שקדן וחרוץ וזכה בציונים מצוינים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים חיכה בביתו בקוצר רוח לצו הקריאה. לאחר שהצטרף ליחידת המילואים שלו, נשלח לחזית סיני ולחם בקרבות הבלימה בגזרה המרכזית. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) לחם כמפקד טנק בקרב שריון נגד המצרים באזור מעוז "חמדיה". במהלך הקרב הקשה הצליח לפגוע בטנקים רבים של האויב עד שנפגע מטיל נ"ט ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אם, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון והוענק לו "עיטור המופת" על גבורתו בקרב. בתעודת העיטור נאמר: "ביום 9 באוקטובר 1973, בעת התקפת האויב המצרי על מערך כוחותינו ב"חמדיה", הצליחו כמה מטנקי האויב להגיע למדרון הגבעה שכוחותינו התבצרו בה. מחוסר אפשרות לאכן את האויב נשלחה מחלקת-טנקים חזיתית לכיוון האויב. הטנק שסמ"ר אורי ממן ז"ל לחם ממנו ואשר צותו כלל מפקדי טנקים בלבד נשאר אחרון בשטח, לחם בטנקי האויב והצליח לפגוע בטנקים אחדים עד שנפגע וצותו נהרג. במעשה זה גילו אנשי-הצות דבקות במטרה, אומץ-לב והתנהגות למופת".

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם, סמל אורי ז"ל, שירת ביחידת שריון ויצא לקרב כמפקד טנק. הוא גילה אומץ לב, תושייה וקור רוח בקרב הבלימה, בגזרה המרכזית בסיני. בנכם המנוח נע אל מול טנקי האויב תוך חשיפה עצמית, על מנת לאבטח את אגף הגדוד והצליח במשימתו. דמותו של אורי תיחרט לעד בזכרוננו, חבריו לנשק. חיילים כבנכם ציוו לנו את החיים".